חיסונים למטיילים   |   מרפאת מטיילים

 

 

חיסונים

כללי

בעת הרכבת חיסון אנחנו מחדירים לגוף חומר שיגרום למערכת החיסון ליצור הגנה באופן שתמנע מחלה כאשר האדם יבוא במגע עם מחולל המחלה המתאים, באופן שאם החיסון הצליח הוא יגרום לאדם שקיבל אותו להיות מחוסן.

השימוש בחיסונים הוא אחד השיטות היעילות ביותר ברפואה למניעת מחלות זיהומיות. בהיבט של בריאות הציבור, הן לאדם הבודד והן לחברה, מניעה עדיפה וזולה יותר מטיפול במחלה שכבר פרצה. חיסונים הם באופן כללי בטוחים ותופעות הלוואי שלהם לא שכיחות. רוב הילדים בעולם המערבי מוגנים באמצעות תכניות חיסון מפני מחלות זיהומיות שבעבר עלו בחיי מיליונים של ילדים כל שנה.

עבור המטיילים בחו"ל, חיסונים מאפשרים להימנע ממספר מחלות זיהומיות שהם עלולים לפגוש במהלך הטיול הגדול. יחד עם זאת, חשוב לזכור שכנגד חלק מהמחלות המסוכנות כמו איידס ומלריה עדיין לא פותחו חיסונים מתאימים. ראוי לדעת שההגנה של החיסונים אינה של 100% והמטייל לא צריך להניח שאין בכלל סכנה לחלות באחת מהמחלות הזיהומיות שכנגדן חוסן. מומלץ לכן לשמור על אמצעי הזהירות כנגד זיהומים ללא קשר לעובדה אם ניתן או לא ניתן חיסון.

 

תכנון לפני הטיול

 

מתכננים טיול ארוך לדרום אמריקה? קראו עוד על חיסונים לדרום אמריקה.


אפקט המגן של החיסון מתחיל רק לאחר מספר ימים לאחר שניתן, זהו הזמן שדרוש למערכת החיסון לייצר את התאים והנוגדנים הדרושים לצורך ההגנה יעילה. תקופת הזמן משתנה לפי סוג החיסון ומספר המנות הדרוש ובהקשר לאם האדם קיבל או לא קיבל בעבר חיסון דומה.

חיסונים למטיילים - מומלץ לנוסעים להגיע להתייעצות במרפאת מטיילים 4 עד 6 שבועות לפני הנסיעה.

מתן מספר חיסונים בו זמנית: את רוב החיסונים ניתן לתת בו זמנית במיקום שונה בלבד שהמרחק בין אחד לשני יהיה לפחות 2 ס"מ. חלק מהחיסונים גורמים לעיתים קרובות לתגובה מקומית. התגובה זו עלולה להיות מוגברת אם מספר חיסונים ניתנים בו זמנית. קיימים כיום מספר חיסונים הנמצאים בצירוף מוכן מראש: כך למשל מי שמקבל כיום חיסון לטטנוס מקבל באותה העת גם חיסון כנגד דיפטריה.

 


בחירת חיסונים למטיילים

 

חיסונים למטיילים כוללים 3 קטגוריות:

1. חיסונים שיגרה:  החיסונים הניתנים בילדות דורשים הזרקות דחף כלומר חיסון חוזר שמטרתו להוות "תזכורת" למערכת החיסון במטרה לשמור על רמת חיסוניות יעילה לאורך השנים. כך למשל רצוי להתחסן אחת ל 10 שנים בחיסון דחף כנגד הרעלן של חיידק הטטנוס. בד"כ מבוגרים נוטים לשכוח את הצורך בחיסון דחף במיוחד במדינות מפותחות שבהן הסיכון למחלה הוא נמוך. חלק מהמבוגרים בכלל לא חוסנו בעבר. חשוב להבין שמחלות כמו טטנוס, דיפטריה ושיתוק ילדים (פוליו) שנעלמו מרוב המדינות המפותחות עלולות לקנן במדינות שאליהן אנחנו נוסעים וחשוב לקבל מנת דחף של החיסון לפני הנסיעה. בקטגוריית חיסוני השגרה נכללים החיסונים כנגד: טטנוס/דיפטריה/שעלת, המופילוס אינפלואנזה, צהבת B, חצבת, שיתוק ילדים.


2. חיסונים סלקטיבים למטייל: חיסונים אלו מוצעים לכל מטייל באופן פרטני על סמך הערכת סיכון המתבצעת במרפאת המטיילים ומתבססת על:

מצבו הבריאותי של הנוסע
אלרגיה ידועה
תגובה לחיסונים בעבר
אופי הטיול (עסקים/מאורגן/תרמילאי)
מסלול הטיול
משך הטיול
גורמי סיכון מיוחדים
עלות החיסונים
בקטגוריה זו נמצאים חיסונים כנגד: שפעת, כולרה, צהבת A , קדחת המח היפאנית, קדחת קרום המוח, פנוימוקוקים, כלבת, שחפת, טיפוס הבטן, קדחת צהובה ועוד...

3. חיסוני חובה:  מדובר בחיסונים הנדרשים ע"י ארגון הבריאות העולמי (W.H.O.ׂ). כיום קיים רק חיסון אחד שהוא חובה – החיסון כנגד מחלת הקדחת הצהובה שנדרש עקב שתי סיבות: 1. כדי להגן על מטיילים באזורים בהם קיים סיכון למחלה. 2. להגן על ארצות פגיעות בפני חדירת הוירוס אליהן. המטיילים חייבים לכן לקבל חיסון באחד משני המקרים: אם הם מבקרים באזור נגוע במחלה או לפני הגעה בארץ שדורשת תיעוד על החיסון כתנאי כניסה אם הנוסע הגיע לאחר שהות (או אפילו מעבר) מארץ שבה המחלה אנדמית.
ערב הסעודית דורשת חיסון כנגד דלקת קרום המח מעולי רגל.
רצוי שהמטיילים יצטיידו בתעודה המתעדת את החיסונים.

 


חיסוני שגרה

 

אלו חיסונים הניתנים בארצות המפותחות לכלל האוכלוסיה במסגרת תוכניות חיסון ארציות החל מהילדות ועד הבגרות. רוב האוכלוסיה הישראלית מחוסנת כנגד המחלות המתוארות. מטיילים שלא חוסנו צריכים לקבל את כל החיסונים הללו לפני הטיול. לחלק מהחיסונים (טטנוס, דיפטריה) נדרשת מנה נוספת של חיסון מדי מספר שנים והיציאה לטיול היא הזדמנות טובה להשלים מנות אלו. כדי למנוע מחלות כדוגמת הפוליו מומלץ לקבל מנה אחת לפני הטיול גם למי שהשלים את כל סידרת החיסונים בעבר.

 


דיפטריה (אסכרה)

 

מחלה הנגרמת ע"י חיידק התוקף בד"כ את הלע ועלול לגרום לחסימה של דרכי הנשימה ובנוסף הוא מפריש רעלן שעלול לגרום נזקים ללב. המחלה עלולה לגרום למוות. העברה היא מאדם לאדם ע"י מגע קרוב. המחלה שכיחה בקרב אוכלוסיות צפופות ועניות. יכולים להיות נשאים שאצלם החיידק נמצא באף ולא גורם למחלה. באזורים טרופיים החיידק יכול לחיות גם ע"פ העור ומשם לעבור לאדם לא מחוסן ולגרום אצלו למחלה. החיידק נמצא בכל העולם אך הוא נדיר בארצות מתועשות בזכות סטנדרט הגיינה ושימוש בחיסוני חובה. בשנים האחרונות היו התפרצויות בגוש המזרחי. למטייל שאינו מחוסן קיים סיכון של המחלה שעלולה לסכן את חייו או לגרום לו לסיבוכים קשים.
מטייל שלא חוסן במהלך 10 השנים האחרונות יקבל מנה אחת של חיסון דחף משולב טטנוס/דיפטריה (Td)

 

טטנוס

 

מחלת הטטנוס נגרמת כתוצאה מרעלן של חיידק הקרוי קלוסטרידיום טטני שהוא חודר לתוך הגוף. החיידק נמצא בכל רחבי העולם בקרקע בצורה של נבגים. בעת פציעה נבגים אלו עלולים לחדור לתוך הפצע ואז הם מפרישים את הרעלן שגורם להתכווצויות ספסטיות של השרירים וכתוצאה נגרמות לחולה התכווצויות של מערכות שרירים, גירויים חיצוניים עלולים לגרום לתגובה של ספזם של השרירים ולבסוף מוות כשנפגעים שרירי הנשימה.
הסיכון למטיילים: כל מטייל צריך להיות מחוסן כנגד המחלה. כל פציעה עם פגיעה בשלמות העור עלולה לחשוף את המטייל לחיידק הקטלני.

החיסון: ניתן לילדים. המתגייסים לצה"ל מקבלים את החיסון בעת החיול ולכן החיסון נדרש למי שעברו 10 שנים או יותר ממועד הגיוס במידה ולא קיבל במהלך השנים האחרונות את זריקת הדחף. זריקת הדחף מכילה חיסון כנגד שני רעלנים: טטנוס ודיפטריה.

במקרה של פציעה: אם הפצע נקי מספיקה תקופה של 10 מהחיסון האחרון, אם הפציעה מזוהמת צריך להיות מרוחקים לא יותר מ 5 שנים ממועד החיסון האחרון. במידה והתקופה ארוכה יותר צריך להשלים חיסון דחף נוסף במהירות האפשרית.
תופעות לוואי: תופעות לוואי מקומיות קורות כמעט בכל המחוסנים (95%), ככל שמקבלים יותר זריקות דחף או בתכיפות גוברת התופעות יותר שכיחות ובעוצמה רבה יותר. התופעות כוללות בעיקר רגישות באזור ההזרקה. רגישות יתר לחיסון נדירות מאד.

 

 שעלת

 

שעלת היא מחלה הפוגעת בדרכי הנשימה, מאד מדבקת, ונגרמת על ידי חיידק שמעובר מאדם לאדם בדרך מגע עם האוויר היוצא מדרכי הנשימה של החולה ומגיע לאדם הבריא. המחלה גורמת לשיעול נבחני שמתמשך ע"פ מספר שבועות ומלווה בירידה בכמות החמצון ובהקאות. המחלה פוגעת בעיקר בילדים צעירים ובמיוחד במדינות מתפתחות. הסיבוכים העיקריים הם דלקת של המוח וירידה בתזונה עקב ההקאות החוזרות. חיסון של אוכלוסיית הילדים היא הדרך הטובה ביותר להילחם במחלה.
שכיחות: המחלה גורמת לכ 20 מיליון מקרים, 90% במדינות מתפתחות, שיעור תמותה שנתי שנע בין 200 ל 300 אלף בשנה.
הסיכון למטייל: מי שלא קיבל את החיסון המלא נמצא בסיכון. הסיכון קיים בעיקר במדינות מתפתחות. בד"כ לא מקובל לחסן לאחר גיל 7 שנים אם כי עבודות הראו שרמת החיסון במבוגרים יורדת עם השנים והם חשופים למחלה
החיסון: קיימים כיום שני סוגי חיסונים ושניהם מקנים הגנה יעילה והוא ניתן בשילוב עם חיסון כנגד טטנוס וכנגד דיפטריה.


 צהבת B

המחלה נגרמת ע"י וירוס שגורם לפגיעה בכבד וכתוצאה הצטברות בדם של חומר הקרוי בילירובין וגורם לעור להפוך לצהוב ומכאן נובע שם המחלה שקרויה גם בשם דלקת הכבד. תסמינים אחרים של המחלה הם חם, חולשה, בחילה. לעיתים המחלה קלה אך לעיתים היא קשה מאד ומסכנת את חיי החולה. רוב החולים מבריאים מהמחלה ונוצר אצלם חיסון מלא. חלק מהחולים הופכים לנשאים כרוניים של הוירוס ללא תסמינים, אצל חלק נוצרת מחלה כרונית עם פגיעה מתמשכת בכבד שעלולה להביא להרס נרחב שלו ואפילו להיווצרות של גידול ממאיר בכבד.

הוירוס מועבר מאדם לאדם או באמצעות מגע מיני או באמצעות דקירה (מזרק, פירסינג, טיפול שיניים וכד') או באמצעות מנת דם מאדם שנושא את המחלה. דרך אחרת של הדבקה היא מהאם לעובר.

הסיכון למטיילים קיים כאשר מקיימים מגע מיני עם נשא של הוירוס או נדבקים בעת דקירה של העור באחת הדרכים שתוארו לעיל. למעשה כל מטייל עלול להיות מעורב בפציעה שתדרוש טיפול כירורגי או מתן דם ולכן ניתן להציע את החיסון לכל המטיילים שמגיעים לאזורים שבהם שיעור הזיהום במחלה הוא בינוני עד גבה. במיוחד מומלץ לחסן מטיילים שמקיימים יחסי מין מזדמנים או חשופים למצבים של מגע עם מחטים כמו עובדי בריאות. בישראל מחסנים את הילדים בעת הלידה משנת 1998. למי שלא קיבל את החיסון מומלץ לקבל אותו לפני הנסיעה – החיסון ניתן ב 3 מנות כשהשתיים הראשונות במרווח של חדש והשלישית כעבור 6 עד 12 חדשים. מטיילים היוצאים למסע ארוך במיוחד ניתן לחסן גם בהליך מהיר: או 3 חיסונים בהפרש של חודש אחד מהשני כלומר: בזמן 0, 1כעבור חדש 1 ושוב כעבור עוד חודש. אפשרות שנייה של חיסון "בזק" היא בזמן 0, כעבור 7 ימים וכעבור 21 יום. בכל אחד מהפרוטוקולים המהירים מומלץ להשלים חיסון נוסף כעבור 6 עד 12 חדשים. השלמת כל מנות החיסון מקנה הגנה לשנים רבות.
בטיחות החיסון הוכחה לאורך השנים ותופעות הלוואי מצטמצמות לכאב ואדמומית באזור ההזרקה, תופעות אלרגיות קשות נדירות ביותר.

 

 

פוליו (שיתוק ילדים)

 

המחלה: מחלת הפוליו נגרמת על ידי 3 זנים של וירוס שפוגעים במערכת העצבים המרכזית . הוירוס מתפשט בעיקר במחזור צואה-פה ולעיתים רחוקות באמצעות זיהום של מזון או מים. לאחר שהוירוס חדר לפה הוא מתישב במעי. המחלה קרויה בשם "שיתוק ילדים" כיוון 90% מהנפגעים הם ילדים מתחת לגיל חמש. אין ריפוי למחלה והשיתוק בד"כ הוא קבוע.
התפוצה: המחלה הוכחדה ברוב הארצות המפותחות ונשארה עדיין בארצות באסיה ובאפריקה. המטרה של אירגון הבריאות העולמי להכחיד לחלוטין את המחלה עד 2005 עדיין לא הושגה ועד אז קיים החשש של הידבקות והפצה של המחלה ואפילו של יבוא שלה לאזורים נקיים ממחלה.

סיכון למטיילים: עד שלא יושג היעד של הכחדת המחלה קיים סיכון לחלות ומטיילים לאזורים אנדמיים צריכים להיות מחוסנים ומוגנים באופן מלא. המחלה מסכנת חיים או עלולה לגרום לנכות קשה. זיהום ושיתוק עלולים לקרות באנשים שאינם מחוסנים ולא רק בתינוקות. בנוסף קיים החשש שמטיילים שהזדהמו בנגיף עלולים יהוו מקור ליבוא של הוירוס לאזורים שנקיים ממחלה.
החיסון: כל המטיילים צריכים להיות מחוסנים באופן מלא כנגד מחלת הפוליו. קיימים שני סוגים של חיסון: האחד חיסון מומת הניתן בזריקה והשני חיסון מוחלש של שלושת זני הנגיף שניתן דרך הפה. היתרון העיקרי של החיסון הפומי הוא מניעת הפרשת הוירוס דרך הצואה, דבר שהחיסון בהזרקה לא מונע. החיסון המוזרק יקר יותר, אינו מונע הפרשת הנגיף בצואה אך אין לו את הסיכון הנדיר של שיתוק שעלול להגרם מהחיסון הפומי.

החיסון המוזרק מומלץ למטיילים שאין להם תיעוד על קבלת חיסון פומי בעבר וכן לחולים מדוכאי חיסון, בני משפחותיהם ואלו שבאים איתם במגע. לכל המטיילים לאזורים שבהם המחלה עדיין קיימת מומלץ להתחסן כנגד המחלה. מטיילים שלא חוסנו בעבר צריכים לקבל קורס מלא של החיסון שכולל 3 מנות של חיסון במרווח של 1-2 חדש, 4-6 חדשים ועוד מנת דחף כעבור 4-6 שנים. לאלו שקיבלו בעבר 3 מנות של החיסון מומלץ לקבל באופן חד פעמי מנה נוספת של חיסון.

אמצעי זהירות והוריות נגד לחיסון: הן החיסון הפומי והן המוזרק בטוחים מאד. תופעות נלוות לחיסון המוזרק נדירות מאד ומוגבלות לתגובות אלרגיות בכאלו שרגישים לחיסון לפורמלדהיד או לאנטיביוטיקה שבה משתמשים להכנת החיסון. תופעת הלוואי העיקרית של החיסון הפומי היא שיתוק שעלולה להתרחש בשכיחות יתר בכאלו שמקבלים את החיסון הפומי לראשונה בחייהם ואז שכיחותה נעה הין 1.4 מליון ל 3.4 מיליון לאחר מתן המנה הראשונה. התופעה שכיחה יותר בכאלו שהם מדוכאי חיסון ועבור אנשים אלו החיסון המוזרק הוא המועדף.

 

 

חיסונים סלקטיביים למטיילים

 

החיסונים המפורטים בפרק זה אינם ניתנים לאוכלוסיה הכללית באופן שיגרתי ומומלצים למטיילים בלבד על סמך הערכת סיכון המתבצעת במרפאת מטיילים


כולרה

המחלה גורמת לשלשולים קשים עם הפרשה של כמות רבה של נוזלים (עד 10 ליטר ביום) שנראים כמו מי אורז, הקאות, התכווצויות שרירים, ירידה של חם הגוף ומצב של הלם. ללא טיפול המחלה יכולה להמית 50% מהחולים. המחלה מופיעה באופן פתאומי והחולה יכול למות תוך יומיים עקב הלם שנובע מאיבוד נוזלים ומלחים. תפוצה: המחלה אנדמית בתת היבשת ההודית ומדי פעם מתפרצת בצורת מגיפה באזורים שונים בעולם (ראה מפה). מהמאה ה 16 עד המאה ה 19 המחלה התפרצה בעיקר במזרח הרחוק אך כשהתפתחו אמצעי תחבורה מהירים היא הגיעה לאירופה ולאמריקה.

ככל שאמצעי התחבורה נעשים מהירים ומשוכללים יותר המחלה הזו (וגם מחלות זיהומיות אחרות) מתפשטות בקלות יתר ברחבי העולם. המחלה כיום נדירה בארצות המפותחות אך עדיין אנדמית באסיה, באפריקה ובדרום אמריקה. הסיכון למטייל: למטיילים אין סיכון גבה לחלות בתנאי שנוקטים באמצעי הגנה פשוטים למניעת מזון ומים מזוהמים. לרוב המטיילים אין המלצה להתחסן כנגד המחלה. בחירה נכונה במזון ומי שתייה יעילים יותר מההגנה שמעניק החיסון. החיסון מומלץ למי שנמצא בסיכון מוגבר, במיוחד צוותים רפואיים במרכזי פליטים.

גם מי שחוסן צריך להמשיך לנקוט באותם אמצעי הזהירות בנוגע למזון ושתייה. החיסון : החיסון אינו נדרש כתנאי כניסה לאף מדינה. החיסונים החדשים כנגד הכולרה (חיסון חי מוחלש וחיסון מומת) שניתנים דרך הפה. השימוש בהם הוא אופציה למטיילים באזורים אנדמיים עם סיכון גבה ובעיקר מומלצים לצוותי חירום וצוותים רפואיים באזורי אסון בעולם השלישי. החיסון המומת מעניק הגנה טובה של 85-90% למשך 6 חדשים לאחר המנה השנייה. ההגנה נשארת סביב 60% למשך 3 שנים. החיסון המסורתי שניתן להזרקה נותן הגנה לא יעילה, לתקופה קצרה והוא אינו מומלץ. החיסון ניתן במרווח של שבוע אחד מהשני בין שבוע עד 3 שבועות לפני הנסיעה. יש להימנע ממתן אנטיביוטיקה שבוע לפני עד שבוע אחרי מתן של החיסון הפומי המוחלש.

צהבת A

המחלה היא בעצם דלקת של הכבד שנגרמת ע"י וירוס. הוירוס מועבר במחזור צואה-פה ודרך המזון עם תופעות דומות לאלו של וירוסים אחרים כמו צהבת A , חולשה, חוסר תאבון, בחילה, כאבי בטן, חם ושקיעה של פיגמנט הגורם לצבע צהבהב בעור ובלחמיות העיניים. המחלה מתבטאת בצורה קלה יחסית בילדים אך במבוגרים היא עלולה לגרום למחלה קשה, ככל שהאדם יותר מבוגר הסיבוכים יכולים לקרות בשכיחות גבוהה יותר.

ב- 2% מהמקרים של המחלה בבני 40 ומעלה עלול להגרם מוות וב 4% בבני 60 ומעלה. הסיכון למטייל: זו המחלה השכיחה ביותר בקרב מטיילים שניתנת למניעה באמצעות חיסון. מטיילים מארצות מתועשות צריכים לקבל חיסון כנגד המחלה לפני נסיעה לארצות בהן המחלה שכיחה. למרות שאזורים כפריים במדינות מתפתחות הם בסיכון רב יותר להדבקה הרי שבפועל רוב מקרי ההדבקה קורים בקרב מטיילים ששוהים במלונות מדרגה טובה ובמרכזי נופש.

אנשים שנולדו לפניה 1945 במדינות מתועשות נדבקו לרוב בילדותם במחלה והם מחוסנים, בגילאים אלו ניתן לשקול לבצע בדיקה סיירולוגית לוודא שאכן הם מחוסנים כנגד הנגיף. החיסון : כל הנוסעים לאזורים עם סיכון בינוני או גבה צריכים להיות מחוסנים כנגד הנגיף. בשנת 1992 פותח החיסון שמורכב מוירוס מומת. רצוי שהמטייל יחוסן 4 שבועות לפני הנסיעה מאחר והנוגדנים בגוף מתגלים רק כשבועיים לאחר מתן החיסון. מומלץ לקבל בהמשך מנת דחף הניתנת 6-24 חדשים מאוחר יותר. מתן מנה אחת של דחף משלימה חיסון שאמור לתת הגנה ל 10 שנים לפחות ויתכן שאף יותר.

במקרה של נסיעה דחופה רצוי לתת בנוסף נוגדנים מוכנים (אימונוגלובולינים) במינון של 0.02 מ"ל/ק"ג כדי לתת מענה לתקופה הראשונה שבה הגוף עדיין לא פיתח נוגדנים. לא בכל מקום ניתן להשיג את התכשיר הזה. קיימים כיום תכשירים חדשים המשלבים חיסון כנגד צהבת A עם צהבת B או צהבת A עם טיפוס הבטן – עלותם גבהה יותר. תופעות הלוואי: מקומיות בלבד, תועפות סיסטמיות נדירות

 

קדחת המוח היפאנית 


המחלה: ברוב המקרים הנדבקים במחלה חולים בצורה קלה ובחלק ניכר מבלי שהחולה עצמו היה בכלל מודע למחלה. במקרים הקשים המחלה מתבטאת ב: דלקת חריפה של המח עלולה להתקדם לשיתוק, לגרום להתכווצויות, איבוד הכרה ומוות. הגורם למחלה הוא וירוס שהוא קרוב משפחה של מחלה המוכרת לנו בארץ (הוירוס שגורם לקדחת הנילוס המערבי) והיא מועברת באמצעות יתוש שקרוי ממשפחת יתושי הקולקס (ראה תמונה).

הוירוס גורם כל שנה ל-30-50.000 מקרי מוות בשנה באסיה ומהווה שם את הסיבה העיקרית לדלקת המח. הסיכון של מטיילים לחלות במחלה הוא נמוך ביותר אך התוצאות של הדבקות בנגיף קשות מאד עם 30% תמותה ו 30% של נכות נוירולוגית. הסיכון עולה בעונת הגשמים, בנוסעים שמטיילים באזורים כפריים, לתקופת זמן ארוכה ולפי סוג הדיור.

מטיילים לתקופות קצרות, הנמצאים בעיקר בערים, שוכנים במלונות מדרגת תיירות טובה ואינם חשופים לעקיצות של יתושים נמצאים בדרגת סיכון נמוכה ולכן החיסון לא מומלץ להם. החיסון מומלץ לכל מי שנוסע לאזורים כפריים לתקופה של יותר משבועיים. לתרמילאים, המגיעים לאזורים כפריים, השוהים בדיור מזדמן ושוהים במזרח תקופות ארוכות מומלץ מאד להתחסן.

החיסון : מורכב מוירוס מומת שגודל על תאי מח של עכבר. החיסון מורכב מ 3 זריקות הניתנות בזמן 0, ביום 7 וביום 30
תופעות לוואי: במקרה של הופעת רגישות יתר לחיסון אין להשלים את כל שלושת החיסונים. אין לתת את החיסון בעת הריון. לחיסון יש תופעות לוואי נוירולוגיות נדירות אך רציניות. לעיתים יש תופעות אלרגיות ומאחר ואלו עלולות להתרחש גם שבועיים לאחר מתן החיסון, מומלץ להשלים את ההזרקות שבועיים לפני הנסיעה.



דלקת קרום המח

 

דלקת של הקרומים והנוזלים שעוטפים ומגנים על המח נגרמת בד"כ ע"י חיידקים או נגיפים (וירוסים). המחלה שגורמים הוירוסים בד"כ יותר קלה והרבה פעמים חולפת ללא כל טיפול בעוד שהמחלה שנגרמת ע"י חיידקים היא בד"כ יותר קשה ועלולה לגרום למח לנזקים לטווח ארוך כמו פגיעות שמיעה או הפרעות קוגניטיביות אחרות. דלקות קרום המח שנגרמות ע"י חיידקים ניתנות לטיפול אנטיביוטי והטיפול מכוון בד"כ לחיידק הגורם לאחר שבודד ונבדקה הרגישות שלו לאנטיביוטיקה.

אחד מהחיידקים החשובים שעלול לגרום למחלה הוא חיידק המנינגוקוק שרבות נכתב עליו בעיתונות בארץ שם קיבל את התואר המפוקפק "החיידק האלים" לאחר שבמהלך 2005 פורסמו מספר מקרים של מוות בעיקר בילדים שנגרמו מזיהום עם החיידק הזה. החיידק שוכן בלע של חלק מהאנשים הבריאים. מסיבות לא ברורות יכול להפוך לאלים ומדבק מאד לאנשים שמצויים במגע קרוב לחולה.

הסיכון למטייל: צריך לשקול מתן חיסון כנגד חיידק המנינגוקוק למי שנוסע לארצות שבהן יש התפרצויות של זיהומים עם החיידק. באזורים של אפריקה שמתחת לסהרה עלולים להיות חשופים להתרצויות של מנינגוקוק מזן A בעונות היבשות (דצמבר-ינואר). נוסעים לתקופות ארוכות שחיים בסמיכות לתושבים המקומיים עלולים להיות בסיכון גבה לחלות. עולים לרגל למכה נמצאים גם הם בסיכון. שלטונות ערב הסעודית דורשים תיעוד על החיסון כנגד המחלה מעולי הרגל. החיסון: צריכים להתחסן נוסעים שנמצאים בסיכון מוגבר לזיהום.

החיסון הוא דו-ערכי עם הגנה כנגד הזנים A ו-C או 4 ערכי עם הגנה כנגד הזנים A C Y W-135 והם מכילים חלקים של חיידקים מומתים. החיסון מספיק בערך לתקופה של 3 שנים. הוא אינו מקנה כל הגנה כנגד מנינגוקוקים מזן B ששכיחים במספר ארצות. תופעות לוואי רציניות נדירות ביותר. התופעות השכיחות ביותר הן אודם וכאב קל באזור ההזרקה במשך 1-2 ימים. בכ 2% מהמחוסנים יכול להופיע חם.


טיפוס הבטן – THYPOID FEVER


גורם המחלה: חיידק הסלמונלה

המחלה נגרמת על ידי חיידק הסלמונלה . בכל שנה נפגעים מהמחלה כ- 12 מיליון איש, בעיקר בארצות מתפתחות. החיידק חי רק בבני אדם. אצל מי שנדבק החיידק נמצא בזרם הדם ובמערכת העיכול, חלק קטן מהחולים ממשיך לשאת את החיידק גם לאחר שהבריאו מהמחלה. הן החולים והן הנשאים מפיצים את החיידק דרך הצואה. המטייל עלול להדבק בחיידק אם הוא צורך מזון או שתייה שטופלו ע"י אדם שמפיץ את החיידק או אם מי השתייה מזוהמים ע"י מי ביוב שמכילים את החיידק. לכן המחלה שכיחה יותר באזורים שבהם רחיצת ידיים פחות שכיחה ותשתיות המים והביוב לא מופרדות היטב.

המחלה: לאחר שהחיידק חדר עם המזון או השתייה, הוא מתרבה ומתפזר מהמעי לזרם הדם, חם הגוף עולה עד 39-40 מעלות, מופיעים חולשה, כאבי בטן, כאב ראש ואובדן תאבון. לעיתים מופיעה פריחה עדינה. המחלה מאובחנת באמצעות תרביות דם וצואה שבהן צומח חיידק הסלמונלה. הסיכון למטייל: כל המטיילים לארצות מתפתחות נמצאים בסיכון לחלות במחלה אך הסיכון קטן לתיירים ואנשי עסקים שסטנדרט המגורים והמזון שהם צורכים הוא גבה. הסיכון גבה במיוחד בתת היבשת ההודית. גם מי שחוסן צריך לנקוט באמצעי זהירות ולהימנע מלצרוך מזון או מים שעלולים להיות מזוהמים.

החיסון: מומלץ לנוסעים לארצות שבהן הסיכון לטיפוס הבטן גבה, אלו ששוהים תקופה ארוכה מחדש, אלו הנחשפים לתנאי היגיינה ירודים, הנוסעים להודו לארצות שבהן יש חיידקי סלמונלה עמידים לאנטיביוטיקה. קיים חיסון בכדורים המכילים חיידקי סלמונלה מוחלשים אך בשנים האחרונות לא ניתן להשיגו בארץ וכעת החיסון ניתן בהזרקה והוא נותן הגנה שמתחילה שבוע לאחר הזרקתו, הוא יעיל בערך לתקופה של 3 שנים. תופעות לוואי: לתרופה הניתנת דרך הפה אין תופעות לוואי רציניות.


קדחת צהובה


המחלה קיימת באפריקה ובדרום אמריקה. באפריקה המחלה מועברת ב 3 אזורים גיאוגרפיים: אזורי הסבנה הלחים במערב ומזרח היבשת בעת עונת הגשמים, מדי פעם התפרצויות באזורים עירוניים וכפריים שונים, באזורי הג'ונגל. הקדחת הצהובה נגרמת ע"י וירוס שמועבר בין בני האדם באמצעות יתוש העוקץ בשעות היום. המחלה נדירה ביותר בקרב מטיילים אך בהרבה מדינות קיימות תקנות הדורשות חיסון כנגד המחלה כתנאי כניסה אליהן. אמצעי זהירות למניעת עקיצה ע"י יתושים (שימוש בחומרים דוחי יתושים, לבוש מתאים, רשתות וכילות כנגד יתושים) יכולים למנוע הדבקה.

החיסון עשוי מוירוס חי מוחלש ונמצא בשימוש שנים רבות. מנה אחת מעניקה רמת חיסון לתקופה של 10 שנים או יותר. במידה ואדם מצוי בחשיפה מתמדת, מומלץ לקבל מנת דחף אחת ל 10 שנים.

הסיכון למטייל עולה בעת טיולים לג'ונגלים באזורים אנדמיים וגם באזורים עירוניים בעת שמופיעות התפרצויות של המחלה. לנוסעים לאזורים אנדמיים מומלץ להתחסן גם אם המדינות שבאזור לא הכריזו על המחלה באופן רשמי.
תופעות לוואי והתוויות נגד לחיסון: החיסון נסבל עפ"ר בצורה טובה מאד. רק ל 2-5% מהמחוסנים יש תופעות לוואי קלות: כאב ראש וכאבי שרירים.

התוויות נגד: אלרגיה אמיתית לחלבון ביצה, דיכוי חיסוני מולד או נרכש ובחולי איידס עם מחלה מתקדמת. חיסון עם וירוס חי מהווה סיכון תיאורטי לעובר ולכן בנשים הרות צריך לשקול סיכון זה מול הסיכון של האם להשאר ללא חיסון. מומלץ לנשים הרות לא לנסוע לאזורי מחלה. בשנים אחרונות דווחו מספר מקרי מוות בעקבות מתן חיסון לקדחת צהובה, ברובם בקשישים. הסיכון של שהייה באזור אנדמי גדול מהסיכון של תופעות הלוואי מהחיסון ולכן מומלץ לנוסעים לאזורי סיכון להתחסן.

חובת חיסון בקדחת צהובה: קיימת באותן מדינות שבהן המחלה אינה קיימת אך קיים היתוש שמעביר את המחלה. החשש הוא מנוסע שיגיע מאזור נגוע בעוד הוירוס דוגר בדמו ויגרום להעברה של המחלה לתושבי המדינה אליה הגיע ולהשתרשות של המחלה בארץ היעד. מדינות כאלו דורשות מנוסעים ששהו בארצות שבהן קיימת המחלה או אפילו היה במעבר בשדה תעופה של מדינה כזו, להוכיח באמצעות מסמך רפואי מוכר שחוסן כנגד המחלה. התעודה הבינלאומית המאשרת חיסון כנגד קדחת צהובה תקפה למשך 10 שנים מיום מתן החיסון. חשוב להבין שמדינות שבהן המחלה קיימת לא דורשות בד"כ אישור חיסון כתנאי כניסה לשטח.